"אוי מה היה לנו עלה המוות בחלונינו נהפך לאבל מחולינו" לא זה לא חלום אני לא צריך לצבוט את עצמי זו האמת הפשוטה יענקב מאיר איננו, אני לא מאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר, אני לא מאמין שאינך איתנו, אינני מעכל שהשקדן הנצחי בעל החיוך התמידי באבחת רגע עלה בסערה השמימה, אך אני כן מאמין שאתה לומד בהיכלו של רבינו וממשיך לחייך...
ברסלב חסידות שמטרתה היא אחת לעלות ולהתעלות במעלות התורה והיראה בעבודת ה' וכפי שאמר רבינו מלכים יכולים ללמוד אצלי דרך ארץ כי זו השיטה כי זה ברסלב להתעלות ולהוכיח דוגמא אישית לא כולנו זוכים להיות הדוגמא אך יענקב מאיר היה כזה זוכרני שהיה מגיע בלילה אחרי הסדר בנדבורנא עם ערימת ספרים, זה היה מגמרא, שו"ע, ועד סדר יומי בכל ספרי רבינו, לא לחינם זכה וסיים את הש"ס, כי זו היתה התמדה של חשקת התוירה, זה היה לימוד בניגון שהסביר לנו את הדמשתכחין מצרה דלהון ועסקין בחדוותא דילי... יענקב מאיר היה דוגמא חיה למה צריך ברסלבר חסיד לשאוף זו השמחה התמידית בכל מצב, זה לזרוק מילה טובה לכל אחד ואחד, זה לשאול אדם שמשום מה "נהנה" לחיות מהורהר ורציני... איפה החיוך, זה לשבת וללמוד עם ניגון מיוחד ונהרה של שמחה על לימוד התורה הקדושה, זה ללכת לשדה כל לילה אחרי כמה שעות לימוד, ולצעוק ל-ה' על גלות השכינה ורק אחרי זה לבקש על השידוך, כי קודם בוכים על גלות השכינה...
לא לחינם נפשו של שמוליק דייטש שנהרג אף הוא בתאונה מחרידה לפני שנה נקשרה בנפשו של יענקי, החיים בצל הרבה', ההפצה, השמחה, החיזוקים, והחיוך שלעולם לא נמחה, כי זה היה יענקי, התמדה, חיוך, חיזוק, התמדה, התבודדות, חיוך, לימוד, ושוב! ושוב! ושוב! כי כך התנהל סדר יומו, לימוד עם חיוך מסביב לשעון, כל חייו היו סביב הפצת דרכו של רבינו, ולא הוא מעולם לא "נפל" עליך הוא תמיד הגיע לקראתך עם כזה חיוך, עם כזו שמחה, שלא יכולת להתנגד לשמוע אותו, וככה צד עוד נשמה תועה לדרכו של אור האורות, יענקי לא זכה להינשא, לא זכה להשאיר אחריו שם ושארית, זה כואב, זה צורב, בפרט לאור העובדה שמהמצב הזה שבחורים אחרים היו נשברים ונופלים דווקא יענקי בנה מזה את עצמו ועודד אחרים, היה ניגש לעוד אלטערע באחער, ועם החיוך התמידי והנצחי, עם טפיחת שכם ידידותית, עם הלב הכובש, היה פונה אליך: למה שתיפול לעצת היצר? למה תיתן לו להרגיש שדפק אותך? יגיע היום ותמצא כלה יגיע הרגע אל תתן ליצר את העצבות, כי מהמצב שלו הוא יעודד אחרים, ולא יתן להם ליפול, כי מהמצב שלו הוא יתמוך בשני, כי הוא תמיד יצליח להעלות לך חיוך של שמחה טהורה מנקודת האמת על הפנים, כי זו דרכו, זו מהותו, זה תמצית חייו, לימוד, התמדה, הפצה, ושמחה.
גדולה האבידה טאטע, מי, מי יתן לנו תמורתו?
"דודי ירד לגנו ללקוט שושנים"
כי מה תהיה ההגדרה על הטרגדיה הזו?
שושנה שלא ביכרה?
שושנה שלא צימחה?
שושנה שנגדעה באיבה, בשיא צמיחתה?
אוי טאטע מי יתן לנו תמורתו?
מי יהיה הקדישל שלו?
כמה כואב שדווקא זה שעודד את כולם האמין באמונה שלימה לא זכה להינשא ולהשאיר אחריו שם ושארית אז העול הוא עלינו!
כי תלמיד חכם שמת תדאג כל החבורה!
ובעגלה ערופה יצאו גדולי העיר הקריבו קרבן,
ש-"ידינו לא שפכו את הדם הזה, כפר לעמך ישראל"
אז על כל אחד מאיתנו החבורה מוטלת החובה להכיר את זכרו את פועליו הברוכים, ואולי באמת בדרכו שלו של הפצה, אולי להקים קרן הפצה על שמו של המפיץ?
אולי כל אחד מאיתנו החבורה יתרום ספר מספרי רבינו להפצה לעילוי נשמתו?
כי עלינו! כן עלינו החבורה!
מוטלת החובה להשאיר לו שם ושארית,
ויהי רצון שיבולע המוות לנצח,
ומחה ה' דמעה מעל כל פנים,
ונאמר: אמן!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה